רעיונות מעשיים למניעת נפילות באינטרנט

הרב יניב חניאיגטבתתשפב17/12/2021
שאלה:
שלום וברכה, במשך תקופה ארוכה מאוד אני נאבק בעצמי בנפילות למקומות לא צנועים ברשת. עובר תקופות יותר טובות ופחות טובות, אבל תמיד במלחמה. אני לא חוטא, לא רשע במובן הרגיל, אבל עיתים, בעקבות תקופות קשות רוחנית או כספית, מוצא נחמה של כמה ימים ב"נפילות" לחוסר צניעות, ואז מתאושש לכמה שבועות. התשובה של הרב חניא שנמצאת כאן- https://www.shoresh.org.il/spages/shut/using neder agaist nefilot.htm מאוד עזרה לי בכמה התמודדויות. רציתי לשאול את הרב האם ש לו עצות נוספות מעין אלו. כמה טיפים "מעשיים" שיעזרו להתמודד עם הנפילות. שוב, לא למי שנופל תמיד, אלא למי שזה מלווה אותו ברקע כל הזמן. תודה
תשובה:
טוב, אני אנסה לסכם כמה מהדברים שלמדתי במשך השנים. הם משלבים כמה דברים שלמדתי מהתבוננות, כמה שסיפרו לי אנשים שקשה להם בתחום וכמה מתובנות פסיכולוגיות שלי...חלקם כבר ציינתי בספר שלי "לחיות. עם הנייד".
נקודה חשובה- חלק גדול מהרעיונות הללו שייכים יותר בטלפונים, מתוך הבנה שהיום, בניגוד לעבר הקרוב, יש לטלפונים חלק חשוב ומרכזי ב"נפילות" של אנשים.
1) להפוך את עצם הענין לקשה יותר פיזית. זה "טריק" שלמדתי מאנשים שמכורים לסיגריות, והתברר שהוא עובד יפה מאוד גם בענין הזה. חלק ניכר מהנפילות הם בגלל ה"קלות הבלתי נסבלת". הטלפון, המחשב (למי שעובד ליד מחשב, כמו רובנו), וכדומה... זה תמיד שם. זמין מאוד. לכל רגע של חולשה, של חוסר תשומת לב... ולכן העצה היא שבזמנים שקשה, להרחיק מעט את הענין,. לעשות את זה קצת קשה טכנית. כמו לשים את הסיגריות מעל המקרר... עצם העובדה שצריך להביא כסא, לעלות עליו, להתאמץ, מנעה ממעשנים לא מעט סיגריות. ככה אני מציע- אם אתה בתקופה של קושי (דאון רוחני, דאון פיזי, סתם חוסר צניעות בראש), לשים את הטלפון קצת רחוק. קשה להשגה. הבעיה היא הרי שאנחנו לא רוצים להתנתק מהטלפון ממש, כי אולי יתקשרו, אולי ישלחו הודעה... אז הרעיון הוא לשים את זה במצב שבו זה מצריך קצת מאמץ להגיע אליו. מאחרי דלת נעולה של ארון. מתחת לכסא שיושבים עליו. מניסיון עם המון אנשים- זה מנע נפילות של סתם.
2) שימוש בנדר תרומה מונע, שאותו הבאתי בתשובה שציטטת. עובד מצויין.
3) לא לתת את נקודת ההתחלה. מהמון המון שיחות- חלק ניכר מהנפילות אחרי תקופה של חוזק, מתחילות מנקודות קטנות. סרטון לא צנוע במקצת ביו טיוב. איזו כתבה מאוד מגרה בעיתון או און ליין, תמונות לא צנועות מתחרות נשים שמשודרות בטלוויזיה. דברים כאלה. זה הרבה פעמים מתחיל שרשרת של נפילות ההולכת ומתחזקת... אז לנסות ל"תפוס את זה" בנקודה בראשונית... לפני שזה ממש מידרדר ואז היצר נכנס לפעולה חזקה וכמעט בלתי נשלטת... לתפוס את עצמך בוהה בתחרות ריצה של נשים... ששם עדיין יש איזה לבוש מסויים, אבל ברור לכולם (לכל המחוייטים וחמורי הסבר) שהאשה כמעט ערומה. זו בעיה שבאינטרנט מובילה מהר מאוד להסתכלויות אסורות של ממש. כי זה כל כך זמין.
4) עוד תת נושא שקשור לנקודה הקודמת זה הימנעות מכל מיני דברים שהם "חצי" פורנוגרפיה. כמו לדוגמא מערכונים וסטנד אפ. לצערנו ומשום מה כמעט ואין כאלה שאין בהם ניבול פה, רמיזות מיניות, ולעיתים פורנוגרפיה של ממש. לצערנו רבים מהמובילים של התחום הזה הם לא יותר מאשר מנבלי פה כמקצוע. והקהל מתגלגל מצחוק. לצערנו גם יש מין תופעה שבנות סטנדאפיסיטיות הן יותר גרועות בענין מאשר בנים. כי הן מנסות להוכיח למישהו שהן הרבה יותר חסרות עקבות מהבנים. וזה עוד נדבך שבונה את ה"מתח" השרוד לנפילה. צבירה של סרטונים "חצי", או של תכני "חצי", שלאט לאט מגיעים למצב של חוסר צניעות נוראית.
5) אם נפלת- נניח בסרטון אחד לא טוב. לא להישבר. זה הזמן להילחם הכי חזק. כי הרבה פעמים מה שקורה זה שיש נפילה אחת, אולי מקרית ואולי לא, אבל יש תחושה ש"אין כבר מה להפסיד".... ונופלים לגמרי, בהתמוטטות מוחלטת. לילה שלם או יותר. צריך לנסות ולברוח כשזה עדיין בקטן. כי מלבד עצם הנפילה ה"גדולה", נפילה גדולה שותלת במח עוד הרבה זרעים לפעמים הבאות- סקרנות על "תחום" חדש שגילית, הרהורים של מה היה בסוף, עוד אתר שלא היכרת וכדומה... ככל שהנפילה עמוקה יותר וארוכה יותר- היא גוררת בעקבותיה עוד נפילות אחרות. גם בטווח רחוק יותר, כשפתאום "נזכרים" במשהו מהעבר.
6) לספור. יש בעיה כפולה, משני הצדדים, בענין של נפילות רבות ולא "סדירות". מצד אחד- פעמים רבות יש תחושה ש"כל הזמן אני נופל", זה קורה כל הזמן, למרות שאולי מעשית זה פעם בחודש או יותר... וזה מוביל לייאוש. ומצד השני- פעמים רבות האדם ממש ממש בבעיה אמיתית, נפילות רבות ומשמעותיות... אבל הוא לא מרגיש בזה. כי יש "הפסקות". אז פעמים רבות ספירה עוזרת לזה. סוג של סימון, כמה פעמים זה קורה בחודש. זה מאפשר לדעת מול מה מתמודדים. שהרי אין דומה מקרה של אחד לחודשיים לפעמיים בשבוע... ולכן לדעתי ספירה עקשנית ומסודרת, נותנת תמונה נכונה יותר על המציאות ומאוד עוזרת להתמודד. פתאום האדם מגלה שהוא נופל 16 פעמים בשנה... שזה לא מעט. והוא מבין אין להתמודד. כדאי לכתוב את הספירה.
7) שמחה והסחת דעת מאוד מאוד עוזרים. לא לחפור בזה יותר מידי, לא לחשוב כל היום...
8) לדעת שיש איזה שיא כימי. בעיקר אצל מי שבעסק הרבה זמן. יש גלים כאלה של תאווה. לעיתים לא מוסברים אפילו. לעיתים הם חזקים מאוד וגורמים לחוסר שקט של ממש... אז צריך לדעת שזה לא נמשך לנצח... ה"גל".... יש לו שיא. זה לא הולך להיות התמודדות של חודש עם גל כזה. יום/ יומיים. (זה לא מדעי, אמפירי מה שאני כותב כאן... סתם מניסיון... אבל זה מה שעלה לי מהמון מקרים). ולכן הרבה פעמים אם מחזיקים מעמד יומיים, זה מוביל לשקט של חודש. ה"גל" כנראה יחזור... אבל זה לא הולך להיות מלמחה של חודשים רצופים בשיא הכימי.
9) שמחה כבר אמרנו?
בהצלחה...
הלוואי וזה ייעזור לך... אם יהיו לי רעיונות נוספים, אוסיף אותם כאן. אתה תקבל עדכון אוטומטי מהמערכת שלנו.
תשובות נוספות בנושא-
נדר כאמצעי להילחם בנפילות בצניעות
ה"שיטה" של נדרים כנגד נפילות מוכרת לי, והאמת היא שיש לה מקור בדברי חז"ל.
חכמים מביאים שנדרים יכולים (וממקורות מסויימים משמע שהם נועדו בשביל זה), לעזור לחזק מי שעבירה הפכה לו להרגל, או שהוא מרגיש שהוא לא יכול לעמוד בניסיון. ואז הוא נודר, וזה מחזק אותו לעמוד נגד הניסיון.
ככה אומרים חכמים שבועז התגבר על התאווה לרות, כשהיא באה אל מרגלותיו בלילה... ועוד....
אולם גם שמעתי על הצד ההפוך, ורבים אמרו לי, שבסופו של דבר, אולי לא בפעמים הראשונות, גם ה"חיזוק" של הנדר נחלש, ואז נופלים או חוטאים, וזה גורם למעשה לחטא כפול... גם החטא עצמו וגם הנדר. שפעמים רבות הוא חמור יותר מהחטא עצמו... כלומר- הפרה של נדר היא חמורה מהרהור או ראיה אסורה.
ככה שזו בעיה.
אם אתה ממש במצב של נפילות, במשך תקופה ארוכה ובמאבק בלתי פוסק, לא הייתי ממליץ על נדר מפורש. כפי שכתבת, ומנסיוני, זה לא עומד לתמיד ובסוף נופלים למרות הנדר. ואז יש בעיה (כי איך מתירים נדר ש"לא לחטוא"? אף אחד לא יתיר את זה...),
ולכן לא הייתי ממליץ על זה כפתרון.
אולם שמעתי על כאלה שעושים משהו אחר- הם לא נודרים "שאני לא אפול", אלא נודרים (או מקבלים על עצמם בקבלה גמורה, בלי נדר... דהיינו קבלה מוחלטת, בלי הנדר...), שאם הם יפלו, הם יתנו סכום כסף גבוה, יחסית להם, לצדקה...
לדוגמא- אם אני אפול, אני מקבל עלי בקבלה גמורה ומוחלטת, בלי נדר, שאתן 150 ש"ח לצדקה... (או כל סכום אחר שהוא מרתיע מבחינתך, אבל שניתן לעמוד בו). ואז, יש רתיעה עמוקה מביצוע החטא, כי אף אחד לא אוהב להוציא כסף סתם. ומצד שני, אם ח"ו נפלת- יש מוצא מ"הנדר", כי אתה נותן את הכסף. זה לא נחמד ולא קל לתת סכום גדול, אבל זה מסיר את נושא העבירה של הנדר החמור... יש את הרתיעה ויש מזה "מוצא".
שמעתי מכמה נופלים של ממש, שזה מאוד מאוד עוזר.
ה"שיטה" של נדרים כנגד נפילות מוכרת לי, והאמת היא שיש לה מקור בדברי חז"ל.
חכמים מביאים שנדרים יכולים (וממקורות מסויימים משמע שהם נועדו בשביל זה), לעזור לחזק מי שעבירה הפכה לו להרגל, או שהוא מרגיש שהוא לא יכול לעמוד בניסיון. ואז הוא נודר, וזה מחזק אותו לעמוד נגד הניסיון.
ככה אומרים חכמים שבועז התגבר על התאווה לרות, כשהיא באה אל מרגלותיו בלילה... ועוד....
אולם גם שמעתי על הצד ההפוך, ורבים אמרו לי, שבסופו של דבר, אולי לא בפעמים הראשונות, גם ה"חיזוק" של הנדר נחלש, ואז נופלים או חוטאים, וזה גורם למעשה לחטא כפול... גם החטא עצמו וגם הנדר. שפעמים רבות הוא חמור יותר מהחטא עצמו... כלומר- הפרה של נדר היא חמורה מהרהור או ראיה אסורה.
ככה שזו בעיה.
אם אתה ממש במצב של נפילות, במשך תקופה ארוכה ובמאבק בלתי פוסק, לא הייתי ממליץ על נדר מפורש. כפי שכתבת, ומנסיוני, זה לא עומד לתמיד ובסוף נופלים למרות הנדר. ואז יש בעיה (כי איך מתירים נדר ש"לא לחטוא"? אף אחד לא יתיר את זה...),
ולכן לא הייתי ממליץ על זה כפתרון.
אולם שמעתי על כאלה שעושים משהו אחר- הם לא נודרים "שאני לא אפול", אלא נודרים (או מקבלים על עצמם בקבלה גמורה, בלי נדר... דהיינו קבלה מוחלטת, בלי הנדר...), שאם הם יפלו, הם יתנו סכום כסף גבוה, יחסית להם, לצדקה...
לדוגמא- אם אני אפול, אני מקבל עלי בקבלה גמורה ומוחלטת, בלי נדר, שאתן 150 ש"ח לצדקה... (או כל סכום אחר שהוא מרתיע מבחינתך, אבל שניתן לעמוד בו). ואז, יש רתיעה עמוקה מביצוע החטא, כי אף אחד לא אוהב להוציא כסף סתם. ומצד שני, אם ח"ו נפלת- יש מוצא מ"הנדר", כי אתה נותן את הכסף. זה לא נחמד ולא קל לתת סכום גדול, אבל זה מסיר את נושא העבירה של הנדר החמור... יש את הרתיעה ויש מזה "מוצא".
שמעתי מכמה נופלים של ממש, שזה מאוד מאוד עוזר.
מרגיש מעורפל, מטושטש מהמסכים
לתשובה הזו יש שלושה חלקים- הראשון הוא מעשי, השני רוחני יותר והשלישי- חצי חצי.
בחלק המעשי- לצפיה מרובה במסכים המודרנים יש בהחלט יכולת לגרום להרגשה לא טובה של סחרחורות, תחושת קבס קלה (רצון להקיא), ופגיעה אמיתית ומצטברת במח.
אני לא אומר זאת מתוך מחקרים "רפואיים" על נזקים פיזיים, שזה תחום של אנשים אחרים. אלא מתוך עיסוק במבנה של התכנים בימינו. הם מאוד "מהירים", תזזיתיים, מחליפים תוכן במהירות, עמוסים בגירויים מרצדים ו"הולכים עד הקצה" בכל מה שקשור בגירוי, אלימות, חוסר צניעות, ועוד...
לחלק ניכר מהאנשים, שיש להם נפש רגישה, זה יותר מעין "רכבת הרים" רוחנית כזו. מעבר מהיר בין נושאים, בין עניינים, בין גירויים מתחזקים. מעבר בלולאות בין גירוי מיני, לגירוי של צער, להתרגשות, ללחץ (פחד שיקרה משהו, מוסיקה חזקה, וכולי... שיוצר לנפש הרגישה לחץ מתמשך.
כיום ברור (וזה כבר מחקרי), שלחץ גורם לנזק אמיתי למח. ומניסיוני, כמי שעוסק בזה רבות צפיה בהרבה תכנים כאלה כל הזמן, יוצרת לחץ. רוצה לבדוק את זה? שים מכשיר או מסך בזווית העין, ככה שלא תוכל לראות ממש וברוגע מה יש בו. רק תראה את רמת התחלופה, את רמת העליה/ ירידה.... רכבת ההרים המושלמת שזה יוצר... או אולי תסתכל מהחלון של הבית על בית סמוך, שיש בו טלוויזיה דלוקה מבד לוילון.... תראה את התחלופה המדהימה של האור/ צבע/ מוסיקה... אל תתמקד בזה, ופתאום תראה כמה זה תזזיתי, מחליף מהיר, עולה, יורד... ובסוף עושה סחרחורת. אז נכון, בהחלט יתכן שיש אנשים שעמידים יותר בפני זה. אולם לחלק ניכר מאיתנו זה פשוט עושה תחושה של סחרחורת, רצון להקיא. של קבס....
לזה יש להוסיף, את ה"אור הכחול" של המסכים, שידוע שהוא מזיק ומונע שינה, את החוסר בשעות שינה שמצטרף לכל זה... את הקושי לעיניים שמתאמצות מאוד... ואת העובדה שמדובר הרבה פעמים על מסכים קטנים מידי או גדולים מידי... וקיבלת מתכון חזק לתחושה לא נעימה. כבר קרה לי לא פעם שכשראיתי משהו על מסך ממש גדול- הרגשתי ישר כאב ראש.
החלק במח שלך שמטפל בכל זה נמצא תחת עומס... ובסופו של דבר זה מתבטא בכאב ראש, בסחרחורת ובחוסר יכולת לחזור ל"תפקוד רגיל ורגוע".
כל זה יש להוסיף כמובן שפעמים רבות מדובר בתכנים גסים, משפילים, תאונות, סבל, דם, יזע ודמעות... מה שמשאיר רושם לא נעים בנפש.
וכל זה מדבר רק על הבעיה ה"פיזית".
בצד הרוחני- ברור שעיסוק בדברים נמוכים מבחינה רוחנית גורם לנשמה להרגיש לא טוב. בין אם מדןבר על חוסר צניעות... בבדיחות זולות, ב"ירידה על אנשים", בלשון הרע וכו'. כאשר הנשמה והנפש העליונים והרוחניים שלנו נחשפים לכל זה- אז רע להם. וזה משאיר רושם.
בזמנו היתה לרב הלוי (הרב של קרני שומרון) בדיחה שהוא נהג לספר- מדוע כשאנשים באים לשיעור תורה הם ישר נרדמים, ואילו כשהם צופים בכדורגל הם ערניים לגמרי? הרב הלוי אמר על זה שכשאנשים באים לשיעור- הנשמה שלהם רוצה לספר על זה למעלה, להשוויץ בשמיים- אז הם ישר נרדמים, כדי שהנשמה תעלה ויוכלו לספר. ואילו בכדורגל- הנשמה מתביישת שידעו. אז היא משאירה את הגוף ער ככל יכולתה.
אז אני לא יודע אם בימינו כדורגל נחשב בכלל כדבר "בעייתי" ביחס לשאר הדברים שיש במסכים. אולי זה בכלל נהיה דבר טוב יחסית לשאר. אבל העיקרון זהה- כאשר רואים משהו לא טוב, בדיחה גרועה, משהו מגעיל ודוחה, חוסר צניעות נוראי, או אפילו "סתם" משהו שהוא בזבוז זמן אמיתי... הנשמה שלנו עצובה. הנפש, הרוח, מרגישים פספוס גדול. וזה משאיר רושם של עצבות בלב. עצבות שמתפרשת כתחושה לא נעימה של בלבול וערפול.
ויש עוד נקודה שהיא חצי/ חצי. חצי רוחנית חצי מעשית פיזית... אנשים שעוסקים בתחום של מדיטציות, מיינדפולנס וריכוז מדברים על כמה קשה לאדם וכמה מזיק לאדם פיזור הנפש. כאשר אדם מפוזר נפש... (נניח אוכל, צופה בסרט, עונה להודעות ומקבל הודעות פוש אפ על חדשות בו זמנית) זה מזיק לו. עצם פיזור הנפש מזיק.
האנשים הללו מדברים על החשיבות של ריכוז והתמקדות בטיפול בנפש. בתחושות עצבות ואפילו בדיכאון. לפי המיינדפולנס עצם ההתרכזות של מספר דקות ביום בכאן ועכשיו, בלי הסחות דעת, גורמת לתחושה טובה יותר ולשלווה.
והרי במסכים זה הפוך, כמובן. אין כמו המסכים בשביל לגרום להסח הדעת.
פעם היינו אומרים שזה קצת כמו סמים. כי בסמים, גירוי חזק ועכשווי גורם לתחושה נעימה ועליה ברוח... אולם מיד אחרי שזה נגמר- מרגישים מאוד רע ומאוד קטנים. ציפור שהופכת לפיל שיושב לך על הכתפיים. היינו אני כבר יודע שזה יותר מ"קצת".... חלק ניכר מהסרטים, הגירויים והתכנים במדיה בנויים על עקרונות מעולם הסמים- שחרור דופמין, התרגשות גדולה ועיסוק בחלקים של המח שבו אנחנו לא שולטים.
אם נצרף את כל הדברים ביחד- די ברור למה יותר מידי מסכים, צפיה ועיסוק במדיה גורמים לנו להרגשה של בלבול, עייפות, חוסר שינה (המח מתקשה להירדם), ובכלל להרגשה כללית רעה.
לתשובה הזו יש שלושה חלקים- הראשון הוא מעשי, השני רוחני יותר והשלישי- חצי חצי.
בחלק המעשי- לצפיה מרובה במסכים המודרנים יש בהחלט יכולת לגרום להרגשה לא טובה של סחרחורות, תחושת קבס קלה (רצון להקיא), ופגיעה אמיתית ומצטברת במח.
אני לא אומר זאת מתוך מחקרים "רפואיים" על נזקים פיזיים, שזה תחום של אנשים אחרים. אלא מתוך עיסוק במבנה של התכנים בימינו. הם מאוד "מהירים", תזזיתיים, מחליפים תוכן במהירות, עמוסים בגירויים מרצדים ו"הולכים עד הקצה" בכל מה שקשור בגירוי, אלימות, חוסר צניעות, ועוד...
לחלק ניכר מהאנשים, שיש להם נפש רגישה, זה יותר מעין "רכבת הרים" רוחנית כזו. מעבר מהיר בין נושאים, בין עניינים, בין גירויים מתחזקים. מעבר בלולאות בין גירוי מיני, לגירוי של צער, להתרגשות, ללחץ (פחד שיקרה משהו, מוסיקה חזקה, וכולי... שיוצר לנפש הרגישה לחץ מתמשך.
כיום ברור (וזה כבר מחקרי), שלחץ גורם לנזק אמיתי למח. ומניסיוני, כמי שעוסק בזה רבות צפיה בהרבה תכנים כאלה כל הזמן, יוצרת לחץ. רוצה לבדוק את זה? שים מכשיר או מסך בזווית העין, ככה שלא תוכל לראות ממש וברוגע מה יש בו. רק תראה את רמת התחלופה, את רמת העליה/ ירידה.... רכבת ההרים המושלמת שזה יוצר... או אולי תסתכל מהחלון של הבית על בית סמוך, שיש בו טלוויזיה דלוקה מבד לוילון.... תראה את התחלופה המדהימה של האור/ צבע/ מוסיקה... אל תתמקד בזה, ופתאום תראה כמה זה תזזיתי, מחליף מהיר, עולה, יורד... ובסוף עושה סחרחורת. אז נכון, בהחלט יתכן שיש אנשים שעמידים יותר בפני זה. אולם לחלק ניכר מאיתנו זה פשוט עושה תחושה של סחרחורת, רצון להקיא. של קבס....
לזה יש להוסיף, את ה"אור הכחול" של המסכים, שידוע שהוא מזיק ומונע שינה, את החוסר בשעות שינה שמצטרף לכל זה... את הקושי לעיניים שמתאמצות מאוד... ואת העובדה שמדובר הרבה פעמים על מסכים קטנים מידי או גדולים מידי... וקיבלת מתכון חזק לתחושה לא נעימה. כבר קרה לי לא פעם שכשראיתי משהו על מסך ממש גדול- הרגשתי ישר כאב ראש.
החלק במח שלך שמטפל בכל זה נמצא תחת עומס... ובסופו של דבר זה מתבטא בכאב ראש, בסחרחורת ובחוסר יכולת לחזור ל"תפקוד רגיל ורגוע".
כל זה יש להוסיף כמובן שפעמים רבות מדובר בתכנים גסים, משפילים, תאונות, סבל, דם, יזע ודמעות... מה שמשאיר רושם לא נעים בנפש.
וכל זה מדבר רק על הבעיה ה"פיזית".
בצד הרוחני- ברור שעיסוק בדברים נמוכים מבחינה רוחנית גורם לנשמה להרגיש לא טוב. בין אם מדןבר על חוסר צניעות... בבדיחות זולות, ב"ירידה על אנשים", בלשון הרע וכו'. כאשר הנשמה והנפש העליונים והרוחניים שלנו נחשפים לכל זה- אז רע להם. וזה משאיר רושם.
בזמנו היתה לרב הלוי (הרב של קרני שומרון) בדיחה שהוא נהג לספר- מדוע כשאנשים באים לשיעור תורה הם ישר נרדמים, ואילו כשהם צופים בכדורגל הם ערניים לגמרי? הרב הלוי אמר על זה שכשאנשים באים לשיעור- הנשמה שלהם רוצה לספר על זה למעלה, להשוויץ בשמיים- אז הם ישר נרדמים, כדי שהנשמה תעלה ויוכלו לספר. ואילו בכדורגל- הנשמה מתביישת שידעו. אז היא משאירה את הגוף ער ככל יכולתה.
אז אני לא יודע אם בימינו כדורגל נחשב בכלל כדבר "בעייתי" ביחס לשאר הדברים שיש במסכים. אולי זה בכלל נהיה דבר טוב יחסית לשאר. אבל העיקרון זהה- כאשר רואים משהו לא טוב, בדיחה גרועה, משהו מגעיל ודוחה, חוסר צניעות נוראי, או אפילו "סתם" משהו שהוא בזבוז זמן אמיתי... הנשמה שלנו עצובה. הנפש, הרוח, מרגישים פספוס גדול. וזה משאיר רושם של עצבות בלב. עצבות שמתפרשת כתחושה לא נעימה של בלבול וערפול.
ויש עוד נקודה שהיא חצי/ חצי. חצי רוחנית חצי מעשית פיזית... אנשים שעוסקים בתחום של מדיטציות, מיינדפולנס וריכוז מדברים על כמה קשה לאדם וכמה מזיק לאדם פיזור הנפש. כאשר אדם מפוזר נפש... (נניח אוכל, צופה בסרט, עונה להודעות ומקבל הודעות פוש אפ על חדשות בו זמנית) זה מזיק לו. עצם פיזור הנפש מזיק.
האנשים הללו מדברים על החשיבות של ריכוז והתמקדות בטיפול בנפש. בתחושות עצבות ואפילו בדיכאון. לפי המיינדפולנס עצם ההתרכזות של מספר דקות ביום בכאן ועכשיו, בלי הסחות דעת, גורמת לתחושה טובה יותר ולשלווה.
והרי במסכים זה הפוך, כמובן. אין כמו המסכים בשביל לגרום להסח הדעת.
פעם היינו אומרים שזה קצת כמו סמים. כי בסמים, גירוי חזק ועכשווי גורם לתחושה נעימה ועליה ברוח... אולם מיד אחרי שזה נגמר- מרגישים מאוד רע ומאוד קטנים. ציפור שהופכת לפיל שיושב לך על הכתפיים. היינו אני כבר יודע שזה יותר מ"קצת".... חלק ניכר מהסרטים, הגירויים והתכנים במדיה בנויים על עקרונות מעולם הסמים- שחרור דופמין, התרגשות גדולה ועיסוק בחלקים של המח שבו אנחנו לא שולטים.
אם נצרף את כל הדברים ביחד- די ברור למה יותר מידי מסכים, צפיה ועיסוק במדיה גורמים לנו להרגשה של בלבול, עייפות, חוסר שינה (המח מתקשה להירדם), ובכלל להרגשה כללית רעה.
הבן שלי מכור למשחקי מחשב
כמי שעוסק רבות במדיה באינטרנטית וההשפעה שלה עלינו ועל בני הנוער, אחד הדברים שמאוד מציקים לי בתחום בזמן האחרון הוא באמת הכיוון שאת מתארת- כלומר דברים שבהם אין "פגם מוסרי" ישיר, הם לא אלימות או חוסר צניעות, אבל בכל זאת גורמים נזק אמיתי וישיר לכולנו, ובפרט לבני נוער. זה מתחלק לכמה שכבות של קושי, שאחת מהן היא העובדה עד כמה באמת אנחנו, ובני הנוער כמונו, מתמכרים בקלות לכוחות הללו. ונותנים להם להשתלט על חיינו.
במשחקים התופעה אף קשה יותר. זה הרבה יותר מסתם אגנדה תקשורתית, או סתם המתח לדעת עוד ועוד חדשות מהעולם. המשחקים הללו מתוכנתים ונבנים כדי ל"השתלט על הזמן". וכמעט הייתי אומר שהם נבנים במיוחד כדי לגרום לנו להתמכר אליהם. כולל שימוש בעצות פסיכולוגיות, בטכנולוגיות של צבעים, גדלים, מוסיקות ועוד... והרבה מאוד כוחות אחרים שעניינם לגרום לתופעות של התמכרות קשה. כמובן, אני לא טוען שהבן שלך, או אחרים, הם מכורים, אולם במובן מסויים כך צריך להתייחס לזה. יש משהו בצבעים הללו, המהירויות או בעצם העולם הוירטואלי שכובש את השכל והנפש בצורה שכמעט שוללת מאיתנו את הבחירה להתמודד עם זה.
אז השלב הראשון הוא להפנים את עוצמת ההתמודדות הזו, של הילדים שלנו ולכן ממילא, כמחנכים, שלנו. אנחנו ככל הנראה לא מתמודדים כאן עם "יצר הרע" רגיל ופשוט, אלא למשהו שמדבר לרובדים בנפש שקשה מאוד לעמוד מולם. ממילא הכוחות, הרעיונות והאנרגיות שאנחנו צריכים להשקיע במאבק הזה צריכים להיות בהתאם...
השלב השני הוא פריסת העובדות הללו מול הילד. צריך להציב בפניו ופבניהם מול מה הם מתמודדים, כמה זה חזק ולאילו מחוזות בנפש זה פונה. למיטב הבנתי, ככל שהם יבינו יותר, הם ימנעו יותר. כמובן- הם יתעקשו, ישאלו, יגידו שהם לא מכורים ושזה סתם משחק, אולם דיבור רצוף ואין סופי על המחוזות שללו משפיע בסופו של דבר. אפשר גם לעשות איתם "ניסוי"- להגיד משהו כמו- או.קי... אם אתה לא מכור, בא נראה שיומיים אתה לא נוגע בזה".
אני יודע, זה קשה ומעייף ומצריך השקעת כוחות נפש במקומות שנראים לנו פעמים רבות מטופשים ("למה אני תמיד צריכה להזכיר לה ללמוד קצת... שתדאג לעצמה..."). אולם אם לוקחים בחשבון את הדברים שציינתי, מבינים שפעמים רבות לנער/ה אין כוחות שווים להתמודד בלעדנו.
השלב השני, כמו שתמיד אומרים- "זה לנסות עד כמה שניתן לקבוע גבולות ברורים. שעות שבהם זה פשוט לא אפשרי (כולל כיבוי של הווי פי אם צריך), שעות שבהם חייבים לעשות משהו אחר. משימות שבהן חייבים לעמוד בכל מחיר. וכדומה. גם אם זה לא יעבוד תמיד... זה לפחות נותן מסגרת ומגדיר ש"אנחנו לא מרוצים, גם אם כרגע אין לנו כח להילחם".
שלב נוסף הוא קביעה של משימות מאוד מוגדרות שבהן הנער/ה צריכים לעמוד. ברוב המקרים, למיטב נסיוני, הגדרה מסודרת של משימה מקלה על הנער. לא הגדרה כללית כמו- אתה חייב לעזור בבית עשרים, אלא אתה צריך לעשות כך וכך במדוייק.
צריך גם לנסות להילחם שיהיו להם גם דברים אחרים "חיוביים" לעשות... הכי טוב, כמובן, זו תנועת נוער... אבל הנוער בימינו צריך הרבה מאמץ כדי להתחבר לתנועה. אבל לחשוב על זה, לחפש, לנבור... למצוא משהו שיעניין אותו בעולם ולנסות שהוא יעסוק בו קצת...
אז לסיכום- הכי חשוב זה לדבר על זה, לחשוף, להציב מראה. שוב ושוב ושוב... להסביר כמה נורא, ממכר, משתלט... ולמרות שאנחנו מבינים את הצורך בפריקה ובמנוחה... להזכיר שזו דרך מאוד לא פשוטה להתפרק ולהנות. לקבוע גבולות ברורים, לפחות לדבר עליהם, להזכיר אותם, להילחם עליהם כמה שניתן. הגדרה של משימות ברורות ומוגדרות בזמן שהנער צריך לבצע... ולנסות למצוא עוד ועוד דברים חיוביים לעסוק בהם.
בכלליות- זו מלחמה. מלחמה על הילדים שלנו וכך צריך להתייחס לזה.
כמי שעוסק רבות במדיה באינטרנטית וההשפעה שלה עלינו ועל בני הנוער, אחד הדברים שמאוד מציקים לי בתחום בזמן האחרון הוא באמת הכיוון שאת מתארת- כלומר דברים שבהם אין "פגם מוסרי" ישיר, הם לא אלימות או חוסר צניעות, אבל בכל זאת גורמים נזק אמיתי וישיר לכולנו, ובפרט לבני נוער. זה מתחלק לכמה שכבות של קושי, שאחת מהן היא העובדה עד כמה באמת אנחנו, ובני הנוער כמונו, מתמכרים בקלות לכוחות הללו. ונותנים להם להשתלט על חיינו.
במשחקים התופעה אף קשה יותר. זה הרבה יותר מסתם אגנדה תקשורתית, או סתם המתח לדעת עוד ועוד חדשות מהעולם. המשחקים הללו מתוכנתים ונבנים כדי ל"השתלט על הזמן". וכמעט הייתי אומר שהם נבנים במיוחד כדי לגרום לנו להתמכר אליהם. כולל שימוש בעצות פסיכולוגיות, בטכנולוגיות של צבעים, גדלים, מוסיקות ועוד... והרבה מאוד כוחות אחרים שעניינם לגרום לתופעות של התמכרות קשה. כמובן, אני לא טוען שהבן שלך, או אחרים, הם מכורים, אולם במובן מסויים כך צריך להתייחס לזה. יש משהו בצבעים הללו, המהירויות או בעצם העולם הוירטואלי שכובש את השכל והנפש בצורה שכמעט שוללת מאיתנו את הבחירה להתמודד עם זה.
אז השלב הראשון הוא להפנים את עוצמת ההתמודדות הזו, של הילדים שלנו ולכן ממילא, כמחנכים, שלנו. אנחנו ככל הנראה לא מתמודדים כאן עם "יצר הרע" רגיל ופשוט, אלא למשהו שמדבר לרובדים בנפש שקשה מאוד לעמוד מולם. ממילא הכוחות, הרעיונות והאנרגיות שאנחנו צריכים להשקיע במאבק הזה צריכים להיות בהתאם...
השלב השני הוא פריסת העובדות הללו מול הילד. צריך להציב בפניו ופבניהם מול מה הם מתמודדים, כמה זה חזק ולאילו מחוזות בנפש זה פונה. למיטב הבנתי, ככל שהם יבינו יותר, הם ימנעו יותר. כמובן- הם יתעקשו, ישאלו, יגידו שהם לא מכורים ושזה סתם משחק, אולם דיבור רצוף ואין סופי על המחוזות שללו משפיע בסופו של דבר. אפשר גם לעשות איתם "ניסוי"- להגיד משהו כמו- או.קי... אם אתה לא מכור, בא נראה שיומיים אתה לא נוגע בזה".
אני יודע, זה קשה ומעייף ומצריך השקעת כוחות נפש במקומות שנראים לנו פעמים רבות מטופשים ("למה אני תמיד צריכה להזכיר לה ללמוד קצת... שתדאג לעצמה..."). אולם אם לוקחים בחשבון את הדברים שציינתי, מבינים שפעמים רבות לנער/ה אין כוחות שווים להתמודד בלעדנו.
השלב השני, כמו שתמיד אומרים- "זה לנסות עד כמה שניתן לקבוע גבולות ברורים. שעות שבהם זה פשוט לא אפשרי (כולל כיבוי של הווי פי אם צריך), שעות שבהם חייבים לעשות משהו אחר. משימות שבהן חייבים לעמוד בכל מחיר. וכדומה. גם אם זה לא יעבוד תמיד... זה לפחות נותן מסגרת ומגדיר ש"אנחנו לא מרוצים, גם אם כרגע אין לנו כח להילחם".
שלב נוסף הוא קביעה של משימות מאוד מוגדרות שבהן הנער/ה צריכים לעמוד. ברוב המקרים, למיטב נסיוני, הגדרה מסודרת של משימה מקלה על הנער. לא הגדרה כללית כמו- אתה חייב לעזור בבית עשרים, אלא אתה צריך לעשות כך וכך במדוייק.
צריך גם לנסות להילחם שיהיו להם גם דברים אחרים "חיוביים" לעשות... הכי טוב, כמובן, זו תנועת נוער... אבל הנוער בימינו צריך הרבה מאמץ כדי להתחבר לתנועה. אבל לחשוב על זה, לחפש, לנבור... למצוא משהו שיעניין אותו בעולם ולנסות שהוא יעסוק בו קצת...
אז לסיכום- הכי חשוב זה לדבר על זה, לחשוף, להציב מראה. שוב ושוב ושוב... להסביר כמה נורא, ממכר, משתלט... ולמרות שאנחנו מבינים את הצורך בפריקה ובמנוחה... להזכיר שזו דרך מאוד לא פשוטה להתפרק ולהנות. לקבוע גבולות ברורים, לפחות לדבר עליהם, להזכיר אותם, להילחם עליהם כמה שניתן. הגדרה של משימות ברורות ומוגדרות בזמן שהנער צריך לבצע... ולנסות למצוא עוד ועוד דברים חיוביים לעסוק בהם.
בכלליות- זו מלחמה. מלחמה על הילדים שלנו וכך צריך להתייחס לזה.
אני מרגיש שאני מתחרפן מהפורנו
שלום וברכה,
השאלה כואבת, ואני מרגיש את הכאב העצום בשאלה שלך. האמת היא שזו שאלה שעולה בזמן האחרון שוב ושוב. כי ככל השחולף הזמן, הפורנוגרפיה באינטרנט הופכת להיות חלק מחיינו ולא ממש קורה כלום בתחום של הסינון או של החוק בענין, אנשים מרגישים שהם נופלים שוב ושוב ואין להם מוצא.
אז, קודם כל הייתי ממליץ לך לחפש באתר תשובות בנושא הזה, הוא חוזר פעמים רבות ויש לו מעט תשובות בעניין.
ב, אולי כדאי לך לצפות בקורס און ליין שלי בנושא, הוא עכשיו חינם לגמרי לכל המשתמשים-
https://pay.shoresh.org.il/coursepay.aspx?productid=24
ג. בנוגע לעצם השאלה האם אתה מכור, בספר החדש שכתבתי ופרסמתי לא מזמן, לחיות. עם הנייד, אני מקדיש שני פרקים לנושא. אחד לנושא האם אני מכור או לא, והשני עוסק בתחום של עצם הפורנוגרפיה באינטרנט. הייתי מאוד ממליץ לך לקנות את הספר ולקרוא את הפרקים, כי כמה שלא אפרט כאן, זה לא כמו בספר שבו השקעתי שעות רבות. אני חושב שהפרקים הללו יתנו לך כיוון.
ובכל זאת, תנסה להתגבר, להתמודד, כי בדור הזה כנראה אין לנו ברירה...
שלום וברכה,
השאלה כואבת, ואני מרגיש את הכאב העצום בשאלה שלך. האמת היא שזו שאלה שעולה בזמן האחרון שוב ושוב. כי ככל השחולף הזמן, הפורנוגרפיה באינטרנט הופכת להיות חלק מחיינו ולא ממש קורה כלום בתחום של הסינון או של החוק בענין, אנשים מרגישים שהם נופלים שוב ושוב ואין להם מוצא.
אז, קודם כל הייתי ממליץ לך לחפש באתר תשובות בנושא הזה, הוא חוזר פעמים רבות ויש לו מעט תשובות בעניין.
ב, אולי כדאי לך לצפות בקורס און ליין שלי בנושא, הוא עכשיו חינם לגמרי לכל המשתמשים-
https://pay.shoresh.org.il/coursepay.aspx?productid=24
ג. בנוגע לעצם השאלה האם אתה מכור, בספר החדש שכתבתי ופרסמתי לא מזמן, לחיות. עם הנייד, אני מקדיש שני פרקים לנושא. אחד לנושא האם אני מכור או לא, והשני עוסק בתחום של עצם הפורנוגרפיה באינטרנט. הייתי מאוד ממליץ לך לקנות את הספר ולקרוא את הפרקים, כי כמה שלא אפרט כאן, זה לא כמו בספר שבו השקעתי שעות רבות. אני חושב שהפרקים הללו יתנו לך כיוון.
ובכל זאת, תנסה להתגבר, להתמודד, כי בדור הזה כנראה אין לנו ברירה...
הצילו... ראיתי סרט לא צנוע
לצערנו, מגפת הפורנוגרפיה האינטרנטית מצאה את דרכה כמעט לכל בית. אלפי אנשים סובלים מהבעיה הזאת בסתר ורוצים בכל לבם להשתחרר, אבל אין להם את הכלים ולכן הם הרבה פעמים מתייאשים. ניתן לחלק את הקבוצות לכמה תתי קבוצות, אולם בקבוצה הדתית יש בהחלט משמעות לכך שמדובר באיסור חמור וגורף מבחינת ההלכה, מה שגורם להגדלת ייסורי המצפון ותחושת האבדון של הגולשים. הסיפורים שמגיעים הם נוראים- התמכרויות, בתים שנהרסים, צער בלתי פוסק על נפילות אין סופיות ועוד. דומה שכיום כבר אין מקום ואין חלקה שהבעיה לא הגיעה אליה.
בחלק מהמקרים ה"נפילות" הופכות להתמכרות של ממש... אנשים המוותרים על חייהם האישיים, על זוגיות נורמלית ועל קיום חיים דתיים ונופלים ללא סוף וללא יכולת להתמודד עם הבעיה.
אחת הבעיות הקשות בדבר הזה היא העובדה ש"זה רודף" את הנפש, הרבה אחרי הצפיה. בדרך כלל אני נוהג לומר בהרצאות שלי שאם פעם אחת נחשפת, זה מזיק פעמיים- פעם אחת זה מעורר תאווה לעוד ועוד ופעם שניה זה הורס משהו בנפש שלא ניתן לתקן בכלל. כנראה אף פעם. כמובן שזה תלוי במידת החשיפה ובכמות, אבל זה כלל חשוב.
צריך לבדוק ולראות למה זה כל כך רודף אותך, ואחר כך לעשות על זה עבודה. חלק מהעבודה היא לתקן, אבל חלק ממנה היא ללמוד איך להימנע מנפילה חוזרת ומחשבות חוזרות... בין אם דרך סינון, דרך פיקוח, ודרך עיסוק בנושא.
בספר החדש שלי- "לחיות. עם הנייד", אני מקדיש לזה פרק שלם, כי זה נושא חשוב. אולם כמו בכל התשובות שיש בענין, ברשת ובהרצאות, זה מאוד "מסונן" כי יש רבים מאוד שנרתעים מלעסוק בזה בגלוי ובמפורש... אני מציע לחפש תשובות רבות שיש בענין הזה כאן באתר, לקרוא וללמוד על הענין, אולי לנסות ולשתף מישהו בקושי, ולעבוד רבות על עולמות הפנטזיה שיש בזה... לשים סינון, ולהפנים שיש כאן בעיה אמיתית. תנסי לקרוא תשובות בענין באתר, רבות מהן יעזרו לך.
אני בהחלט חושב שההתמודדות עם הנושא של פורנגרפיה באינטרנט זו אחת ההתמודדיות הכי קשות והכי חשובות של כל אדם דתי בדורנו, ויש לזה משמעות עצומה ומרחיקת לכת על החיים של כולנו. למרות שיש רבים שמנסים להמעיט בענין...
לצערנו, מגפת הפורנוגרפיה האינטרנטית מצאה את דרכה כמעט לכל בית. אלפי אנשים סובלים מהבעיה הזאת בסתר ורוצים בכל לבם להשתחרר, אבל אין להם את הכלים ולכן הם הרבה פעמים מתייאשים. ניתן לחלק את הקבוצות לכמה תתי קבוצות, אולם בקבוצה הדתית יש בהחלט משמעות לכך שמדובר באיסור חמור וגורף מבחינת ההלכה, מה שגורם להגדלת ייסורי המצפון ותחושת האבדון של הגולשים. הסיפורים שמגיעים הם נוראים- התמכרויות, בתים שנהרסים, צער בלתי פוסק על נפילות אין סופיות ועוד. דומה שכיום כבר אין מקום ואין חלקה שהבעיה לא הגיעה אליה.
בחלק מהמקרים ה"נפילות" הופכות להתמכרות של ממש... אנשים המוותרים על חייהם האישיים, על זוגיות נורמלית ועל קיום חיים דתיים ונופלים ללא סוף וללא יכולת להתמודד עם הבעיה.
אחת הבעיות הקשות בדבר הזה היא העובדה ש"זה רודף" את הנפש, הרבה אחרי הצפיה. בדרך כלל אני נוהג לומר בהרצאות שלי שאם פעם אחת נחשפת, זה מזיק פעמיים- פעם אחת זה מעורר תאווה לעוד ועוד ופעם שניה זה הורס משהו בנפש שלא ניתן לתקן בכלל. כנראה אף פעם. כמובן שזה תלוי במידת החשיפה ובכמות, אבל זה כלל חשוב.
צריך לבדוק ולראות למה זה כל כך רודף אותך, ואחר כך לעשות על זה עבודה. חלק מהעבודה היא לתקן, אבל חלק ממנה היא ללמוד איך להימנע מנפילה חוזרת ומחשבות חוזרות... בין אם דרך סינון, דרך פיקוח, ודרך עיסוק בנושא.
בספר החדש שלי- "לחיות. עם הנייד", אני מקדיש לזה פרק שלם, כי זה נושא חשוב. אולם כמו בכל התשובות שיש בענין, ברשת ובהרצאות, זה מאוד "מסונן" כי יש רבים מאוד שנרתעים מלעסוק בזה בגלוי ובמפורש... אני מציע לחפש תשובות רבות שיש בענין הזה כאן באתר, לקרוא וללמוד על הענין, אולי לנסות ולשתף מישהו בקושי, ולעבוד רבות על עולמות הפנטזיה שיש בזה... לשים סינון, ולהפנים שיש כאן בעיה אמיתית. תנסי לקרוא תשובות בענין באתר, רבות מהן יעזרו לך.
אני בהחלט חושב שההתמודדות עם הנושא של פורנגרפיה באינטרנט זו אחת ההתמודדיות הכי קשות והכי חשובות של כל אדם דתי בדורנו, ויש לזה משמעות עצומה ומרחיקת לכת על החיים של כולנו. למרות שיש רבים שמנסים להמעיט בענין...
בדיקה האם אני מכור לטלפון שלי
שלום וברכה,
אני שמח על השאלה, כי הבדיקה הזו מאוד חשובה לנו בשורש. יש לנו אכן בדיקה האם אתה או את או אתם מכורים לטלפון, בדיקה עצמית. מבוססת על שאלות שניסחתי במשך זמן רב (שנים רבות) וכל מיני זוויות של התמכרות.
ניתן למצוא את הבדיקה העצמית כאן-
בדוק את עצמך, האם אני מכור לטלפון החכם
שלום וברכה,
אני שמח על השאלה, כי הבדיקה הזו מאוד חשובה לנו בשורש. יש לנו אכן בדיקה האם אתה או את או אתם מכורים לטלפון, בדיקה עצמית. מבוססת על שאלות שניסחתי במשך זמן רב (שנים רבות) וכל מיני זוויות של התמכרות.
ניתן למצוא את הבדיקה העצמית כאן-
בדוק את עצמך, האם אני מכור לטלפון החכם
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא צניעות
מוצרים








